כששלמה ארצי שר "ובלילות, דלתות פנייך נעולות", מה הוא
רוצה?
אף אחד לא ממש יודע, אבל אף אחד לא חושב שהוא שר את זה למישהי שבפניה
משובצות דלתות. אנחנו מכירים פנים, מכירים דלתות, וכמובן מכירים את הנטיה של שלמה
ארצי לכתוב קצת מעורפל, אז אנחנו מבינים שזו מטאפורה. שהוא לא באמת מתכוון.
ומה לגבי התורה? האם גם בה יש מטאפורות? בוודאי! למשל: "ארץ זבת
חלב ודבש": אנחנו מכירים חלב ודבש, ויודעים שהם זבים ממקורות קצת אחרים ולא
ישר מהאדמה, ולכן מבינים שלפנינו מטאפורה. שהתורה לא באמת מתכוונת.
הדברים מכינים את הקרקע לטיעון הבא:
כשאנחנו נתקלים בביטויים המגשימים את האל, כמו "אצבע
אלוהים", "יד ה'" וכו', יש שתי אפשרויות: או שהתורה מתכוונת לזה
באמת, או שיש לנו מטאפורה. איך נדע? להבדיל מהמצב עם החלב והדבש, ולהבדיל מהמצב עם
שלמה ארצי, אנחנו לא באמת מכירים את האל מספיק כדי לדעת שאין לו יד או אצבע.
כאן הפילוסופיה (של אריסטו, כמובן) מגיעה לעזרתנו. היא מלמדת אותנו
שלאל לא יכול להיות גוף (למשל בגלל שהאל הוא אחד מוחלט ולא יתכן בו שום פיצול, ולו
היה לו גוף הרי שהיה בו פיצול בין הגוף לנפש, כמו אצלנו), ומכאן נובע ש"יד
ה'" היא מטאפורה והכל סבבה.
אז מה קרה לנו בדרך? הבנו שהפילוסופיה והיהדות אינן אויבות. כדי
להיות יהודי טוב, ולהבין שלאל אין גוף, אני צריך להיות אדם משכיל, ולהבין
פילוסופיה. הפתיחות שלי לפילוסופיה (וצריך לזכור שהפילוסופיה כללה במשך הרבה מאוד
זמן גם את המדעים) היא הכרחית עבורי כיהודי. התורה היא אמת, והמדע הוא אמת (שוב
תזכורת - הרעיון שהמדע לא לגמרי סגור על עצמו - מכניקת הקוואנטים וכאלה - הוא די
חדש. עד לא מזמן חשבו שכל התורה האריסטוטלית נמצאת באותה רמת ודאות כמו שאחד ועוד
אחד זה שניים). ומכיוון שאמת אחת לא יכולה לסתור אמת שניה, ברור שהיהדות מחד,
והפילוסופיה והמדע מאידך, שתיהן אמת. כל שנותר, כמו שעושה הרמב"ם ב"מורה
נבוכים", הוא רק להראות איך נקודות שנראות על פניהן כמו סתירות בעצם אינן
כאלה.
אז לא זו בלבד שהפילוסופיה והיהדות אינן אויבות (וכמובן כך גם באשר
ליהדות ולמדע) - הן ההפך מזה: הן הכרחיות אחת עבור השניה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה