מה קורה לפני שנולדים? האם אנחנו יוצאים לעולם חסרי כל ידע,
"טאבולה ראסה" כפי שטען ג'ון לוק, או האם כבר יש לנו קצת ריהוט במחסן,
כמה תפיסות ותבניות בסיסיות? מה עובר עלינו שם בבטן? והאם צריך להתחיל להשמיע את
מוצרט לתינוק האומלל עוד לפני האולטראסאונד הראשון?
אם תשאלו את רבי שמלאי, ואח"כ את אפלטון, תגלו תשובות דומות
ומפתיעות.
רבי שמלאי, שפעל במאה השלישית, היה מגדולי בעלי האגדה. הוא גם מופיע
בגמרא פעמים רבות כמי שערך פולמוסים וויכוחים עם בעלי דתות שונות. במסכת נדה דף ל,
הוא מתאר את מה שעובר על העובר. אותנו מעניין הקטע הבא:
"...ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים. ומלמדין אותו כל התורה כולה".
בינתיים יש לנו גן עדן פלוס פלוס, כמו שאביגדור ליברמן נוהג לומר.
דואגים לנו גם במישור השכלי והרוחני, ממש כמו שגופה של האם מספק לנו את כל האוכל
והחמצן הדרוש.
אבל, כמו שאמרו לנו בטירונות, לכל שבת יש מוצאי שבת, ומסתבר שגם לכל
הריון יש לידה:
"וכיוון שבא לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל
התורה כולה".
במקומות אחרים מובהר, אגב, שהמגע הזה של המלאך הוא קצת פחות אלים,
והוא זה שאחראי לשקע החביב הזה שיש לנו בין האף לשפה העליונה. ר' שמלאי ממשיך: