יום ראשון, 30 במרץ 2014

בייבי מוצרט האורגינל: ר' שמלאי ואפלטון על מה שקורה לפני שנולדים

מה קורה לפני שנולדים? האם אנחנו יוצאים לעולם חסרי כל ידע, "טאבולה ראסה" כפי שטען ג'ון לוק, או האם כבר יש לנו קצת ריהוט במחסן, כמה תפיסות ותבניות בסיסיות? מה עובר עלינו שם בבטן? והאם צריך להתחיל להשמיע את מוצרט לתינוק האומלל עוד לפני האולטראסאונד הראשון?

אם תשאלו את רבי שמלאי, ואח"כ את אפלטון, תגלו תשובות דומות ומפתיעות.

רבי שמלאי, שפעל במאה השלישית, היה מגדולי בעלי האגדה. הוא גם מופיע בגמרא פעמים רבות כמי שערך פולמוסים וויכוחים עם בעלי דתות שונות. במסכת נדה דף ל, הוא מתאר את מה שעובר על העובר. אותנו מעניין הקטע הבא:

"...ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים. ומלמדין אותו כל התורה כולה".

בינתיים יש לנו גן עדן פלוס פלוס, כמו שאביגדור ליברמן נוהג לומר. דואגים לנו גם במישור השכלי והרוחני, ממש כמו שגופה של האם מספק לנו את כל האוכל והחמצן הדרוש.

אבל, כמו שאמרו לנו בטירונות, לכל שבת יש מוצאי שבת, ומסתבר שגם לכל הריון יש לידה:
"וכיוון שבא לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה".

במקומות אחרים מובהר, אגב, שהמגע הזה של המלאך הוא קצת פחות אלים, והוא זה שאחראי לשקע החביב הזה שיש לנו בין האף לשפה העליונה. ר' שמלאי ממשיך:


יום רביעי, 12 במרץ 2014

כל הדרכים מובילות לרומא - לאלוהים מובילות שלוש. ואם כבר רומא, מה עם פירנצה? ומה הקשר ל"זמן מיסטיקה"?

כשאהוד בנאי מסביר על שירו המפורסם "יוצא לאור", הקרוי בפי העם גם "השביל הזה מתחיל כאן", הוא מתאר תקופה מסוימת בחייו בה היה גר, לבדו, בואדי ליד צפת, בסוך שנות השבעים. ובעודו חי שם, מחפש את דרכו בחיים ותוהה מתי ישלים את לימודי הנהיגה שלו, ביקר אותו מדי פעם נחמן פרקש. מי זה נחמן פרקש? או! זהו מי שזכה לכינוי "אלוף הבריחות", אלוף ישראל באיגרוף בשנות החמישים, הפושע האגדי של שנות הסיקסטיז העליזות, שברח מבתי מעצר ומאסר כמו שאני ואתם בורחים מהבדיקה התקופתית אצל רופא השיניים. נחמן, שאז כבר לא היה מה שהוא היה פעם, היה מופיע אצלו מדי פעם במדורה, יושב, מביט באש, זורק איזה משפט כמו "הלילה זה הלילה!" ונעלם. באחת הפעמים, אהוד עידכן אותו שבקרוב הוא נוסע לכרתים למטרה ולזמן לא ידועים. נחמן הצביע על השביל שעל ההר ממול, ואמר:

"אתה רואה את השביל הזה של הואדי? תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת, ומשם לחיפה, ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים, וגם בכרתים הוא ממשיך, ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש".

אז אהוד הלך, ופגש, והוא ממשיך על השביל הזה, על הדרך הזו, עד היום.

מול השביל האחד של פרקש ובנאי, אני רוצה להציג את שלוש הדרכים שהרמב"ם מציג כאופציות במסע אל האלוהות.כמובן, מבחינת הרמב"ם זהו המסע היחידי ששווה באמת לצאת אליו. האל הוא האמת העליונה, ורדיפת האמת הזו היא המטרה הראויה ביותר שלאורה שווה לחיות. למעשה, היא המטרה היחידה. אמנם, להשיג ממש את האל, להבין אותו עד תום, הוא דבר שאינו מן האפשר כל עוד אנחנו תקועים כאן בתוך עולם הגוף והחומר. אבל להתקדם אפשר, וצריך, וחייבים.

הדרך הראשונה אל האל מוכרת למדי; השניה מעט פחות. לגבי השלישית - חכו חכו, יש הפתעות.