ברוך בנדיקטוס שפינוזה הוא אדם מלא סתירות.
מצד אחד, הוא פילוסוף רציני. מאוד. הוא מאוד לא מתחבר לנטיה של
פילוסופים רבים לזרוק מונחים ומושגים באוויר, תוך נפנופי ידיים, מבלי לספק הוכחות
עקביות וברורות. אז את ספרו העיקרי, "אתיקה", הוא מחליט לכתוב בצורה
יוצאת דופן. בכדי לשכנע את הקורא באמיתות טיעוניו, הוא לוקח את הדגם האולטימטיבי
של כתיבה פורמלית ובירוקרטית - ספרו רב המכר (באמת!) של אוקלידס על הגיאומטריה.
כמוהו, הוא מתחיל בסדרה של כמה אקסיומות, ומשם נותן גז בסדרה של משפטים והוכחות,
גזירות ונביעות לוגיות. אבל המטרה שלו היא לא ממש לדבר על צורות ומצולעים, אלא לשרטט
את דמותו של אלוהים, את מהותה של הנפש, את הרגשות השונים - ואת העולם כולו.
היומרה פנטסטית: לבנות מבצר לוגי שכולל את כל האמיתות כולן. שבע
אקסיומות וכמה הגדרות שמתוכן נגזר הכל. בימינו אנחנו רגילים לחשוב על הטבע כאל
משהו לוגי (אם מניחים בצד את הבלגן של תורת הקוואנטים), אבל איננו נוהגים לחשוב על
הרגשות כעל משהו שניתן לכמת ולהוכיח. והנה בא שפינוזה וכותב בהקדמה לחלק שבו הוא
עוסק ברגשות: "...ואעיין אפוא במעשי האדם וביצריו כאילו היתה זו שאלה של
קווים, משטחים וגופים".
בהחלט משפט שרק גבר יכול לכתוב.
אבל מצד שני...
היינו מצפים שהאדם הפורמלי, הלוגי והעקבי הזה, יהיה בוק. שיכלה את
חייו בבניית הוכחות יבשות ועגומות. אבל אז אנחנו מגלים שמתחת לכסות היבשה והגרמנית
הזאת, יש לב של ברסלבר שרוקד על גג של מיני ואן.
