חיסולי חשבונות בשומרון - אנחנו משאירים להוליווד אבק!

ספר מלכים הופך לעתים קרובות לסרט קולנוע משובח. העלילה מפתיעה ומותחת, הדם נשפך כמים, יש משפטי מחץ - חסר רק שוורצנגר (טוב, גולית עשה את הנאמבר שלו בספר שמואל(.

העלילה מתחילה כשאלישע, הנביא הבכיר של התקופה, מצווה את אחד מבני הנביאים: "חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד. וּבָאתָ שָּׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר.  וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ: 'כֹּה-אָמַר ה': מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל!' וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה, וְלֹא תְחַכֶּה".

בן הנביאים באמת הולך, ומוצא את אותו כשהוא יושב עם שרי החיל. הדיאלוג קצר: "'דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר', וַיֹּאמֶר יֵהוּא: 'אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ?' וַיֹּאמֶר: 'אֵלֶיךָ הַשָּׂר'". דמותו של יהוא, שעד עכשיו היה אלמוני עבורנו, מתחילה לקבל אפיון ונוכחות: אנחנו מבינים כאן שהוא כבר איש עם מעמד בכיר.

יהוא משתכנע: "וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: 'כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם ה', אֶל יִשְׂרָאֵל. וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ, וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל. וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה.וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר' וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס".

כמו כל סרט קולנוע טוב, זה הזמן לפלאשבק:

איזבל היא אשתו של אחאב, המלך הרשע שמת בינתיים. איזבל רצחה בזמנו נביאים, ולפי דבר ה' לאליהו, הכלבים עוד ילקקו את דמה בחלקת יזרעאל - והכוונה לנבות היזרעאלי, אותו אומלל שהפלילה ורצחה בכדי לרשת את חלקתו - וראו "הרצחת וגם ירשת?!". יהוא, אם כן, מתמנה להיות זה שיגשים את נבואת הזעם של אליהו ולסגור את החשבון. הרושם מתחזק כשמדפדפים אחורה ורואים שאליהו התבטא בדיוק באופן הזה מול אחאב: "וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה  אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל".

יהוא יוצא מהחדר. עבדי אדוניו מביטים בו. הם ראו איך שניה לפני זה, האיש המוזר ברח מהחדר כמו טיל. יהוא שותק. מישהו שואל: "'מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ?' וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: 'אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-הָאִישׁ וְאֶת-שִׂיחוֹ'.  וַיֹּאמְרוּ: 'שֶׁקֶר! הַגֶּד נָא לָנוּ'. וַיֹּאמֶר: 'כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר 'כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל'' וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ, וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ: 'מָלַךְ יֵהוּא!".

העלילה מתחילה לרוץ קדימה במהירות, כשיהוא מיישם באופן מופתי את העיקרון הצה"לי של חתירה להכרעה מהירה ככל האפשר.

יהורם, בנו של אחאב, מחלים ביזרעאל מפצעיו, ובדיוק הגיע לבקר אותו אחזיה מלך יהודה. המצלמה שלנו מתקרבת: הצופה מבחין באבק שמעלה יהוא, שרוכב ב-120 קמ"ש אליהם. יהורם מצווה לשלוח אל האיש המסתורי רַכָּב ולומר לו שלום. הרכב מגיע, יהוא משיב במשפט המחץ: "מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם?", סע אחריי! רכב שני נשלח, וגורלו דומה. הצופה מכריז בשלב הזה שמדובר ביהוא, בגלל צורת הרכיבה הפראית שלו - "וְהַמִּנְהָג כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי, כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהָג'" - והגיבור שלנו מקבל עוד קו אופי, אנחנו מתחילים לאט לאט להכיר אותו. בשלב הזה, יורם ואחזיה יוצאים בעצמם לפגוש אותו, איש ברכבו. יהורם עוצר את הסוס ליד יהוא, ואומר "הֲשָׁלוֹם יֵהוּא!". יהוא מרים לאט את המבט, ומסנן מבעד לשפתיים החשוקות ולסיגר החצי כבוי: "מָה הַשָּׁלוֹם, עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים?". יהורם מבין באיחור את המצב. המצלמה עוברת להילוך איטי.

"וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו וַיָּנֹס, וַיֹּאמֶר אֶל-אֲחַזְיָהוּ: 'מִרְמָה אֲחַזְיָה!'. וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ וַיִּכְרַע בְּרִכְבּוֹ".

יהוא מפטיר לשליש שלו להשליך את גופתו של יהורם בחלקת נבות היזרעאלי, ומצווה להרוג גם את אחזיה.

הוא ממשיך ומתקרב לחלקת נבות היזרעאלי כדי לסגור את החשבון עם איזבל. איזבל, אישה עם סטייל, לא תפספס את ההזדמנות, והיא מכינה את החלק שלה בסצינה. היא מתאפרת ומסתרקת, וממתינה לבואו: "וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ, וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן". בחירת המילים אינה מקרית, שהרי אלו בדיוק המילים שבה מתוארת בשירת דבורה אימו של סיסרא שמחכה לשווא לשובו של בנה כמנצח משדה הקרב: "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא". יהוא מתקרב, עולה אליה, צעד אחר צעד. הוא עומד מולה. המלכה הזקנה והגאה אומרת משפט אחד: "הֲשָׁלוֹם זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו!" - וכך משווה את יהוא לזמרי, עבדו של המלך אסא שרצח אותו ועלה לשלטון לתקופה לא ארוכה במיוחד של שבוע. הוא מצווה לזרוק אותה מהחלון, רומס את הגופה, הולך לאכול משהו - ועל הדעת עולה הסצינה המפוארת מ"הטוב, הרע והמכוער" שבה הרע יושב לאכול צלחת צ'ילי אחרי שרצח עוד קורבן - ואז נזכר שבכל זאת צריך לקבור את איזבל, שכן היא בת מלך (אמנם גוי, אבל בכל זאת מלך). בשלב הזה לא נשאר ממנה הרבה, ובכך התגשמה החתיכה האחרונה בפאזל של נבואת הזעם של אליהו: "הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל".

בסצינות הבאות נוכל לצפות בצעד הבא של יהוא, צעד צפוי ורווי דם - קטילת הטוענים האפשריים לכתר בדמות בני בית אחאב (למעלה משבעים איש), וגם אחיו של אחזיה (ארבעים ושניים במספר). לאחר מכן תגיע גם ההיפרעות מנביאי הבעל, אותם יקבץ בבניין אחד בתואנה: "אַחְאָב עָבַד אֶת-הַבַּעַל מְעָט - יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה!". הוא יבקש מהם לוודא שאין ביניהם בטעות איזה עובד ה' שהסתנן פנימה, אבל אז במקום להוריד את השכפ"ץ כמו ביבי, הוא ישלח פנימה שמונים חיילים כדי לשחוט את כולם.

אז מה היה לנו: הרבה דם, הרבה סגירות חשבונות, הרבה מודעות להיסטוריה, ובעיקר הרבה פעמים שבהן הגיבורים אומרים זה לזה "שלום", בניגוד אירוני לאלימות חסרת הגבולות כאן.

אבל צריך לזכור: יותר מאשר מערבון, זה סרט דוקומנטרי. ומשובח לא פחות מכל מה שהוליווד מסוגלת לנפק.