משל המלמד והנער של הרמב"ם: על אופטימיות ופסימיות בחינוך, ואיך זה קשור לרוסו ולכוורת?

בפירוש המשנה, החיבור העצום הראשון של הרמב"ם, אותו כתב בין הגילאים 25-35, הוא עוצר פעמיים את שטף הדיון. למסכת אבות, העוסקת רבות בהוראות אודות החיים הנכונים, הוא מקדיש הקדמה העוסקת בנפש האדם ובדרך הנכונה לחיות, הקדמה המכונה "שמונה פרקים" (שכן בזמנו עוד לא הומצאה החלוקה הצה"לית לשלושה חלקים). העצירה השניה, הקרויה "הקדמה לפרק חלק" מופיעה לפני הדיון במשנה העוסק בעולם הבא - סוגיה מכובדת לכל הדעות.

בניגוד למה שאפשר היה לצפות, הרמב"ם אינו דן בהקדמה הזו רק בהבהרות לסוגיה הטעונה של החיים לאחר המוות. הוא כמובן עושה זאת, באומץ ובבהירות האופייניים לו, אולם הוא מעלה את הדיון לרמה גבוהה הרבה יותר.

משפטי הפתיחה מנחיתים מהלומת פטיש על הקורא. הרמב"ם מסביר כי נושא הגמול על המצוות מצוי במחלוקת רבה, עד כדי כך ש"כמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה, ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם - אלא בשיבוש גדול".

הוא ממשיך ופורט את חמש הדעות הנפוצות בז'אנר הגמול: הצדיקים זוכים לגן העדן הרווי בתענוגות גופניים בעוד הרשעים מנותבים לגיהנום המלא והגדוש בעינויים קשים, ימות המשיח יהיו סבבה והרשעים לא יתעוררו כדי להיות שם, תהיה תחיית המתים לצדיקים בעוד הרשעים יישארו קבורים ויפסידו את כל הכיף, הצדיקים יזכו לעושר ולאושר בעולם הזה בעוד הרשעים כרגיל לא, וערבוב של כל ארבע הגישות הללו.

לאחר שהוא מפרט את הדעות השונות לגבי הצפוי לנו בעולם שכולו טוב (אינשאללה), הוא עוצר ומסביר שבשאלה עצמה יש משהו פסול. התהייה אודות השכר הצפוי לנו במידה ונבצע את המוטל עלינו אינה מובנת מאליה ואינה נטולת בעיות. ההמון, אומר הרמב"ם, מעסיק עצמו בתהיות אין קץ: "היאך יקומו המתים: ערומים או לבושים, ואם יעמדו באותן תכריכים עצמן שנקברו בהם ברקמתם ובציורם וייפוי תפירתם, או במלבוש שיכסה גופם בלבד; וכשיבוא המשיח, אם יהיו שווים העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש, והרבה שאלות כאלו בכל עת".

אבל יש שאלה חשובה הרבה יותר, אומר הרמב"ם, ואותה רק מעטים שואלים:

מלכים ב, פרקים ו-ח: על מצור ומצורעים, יאיר לפיד, משל שלמה בגרסה המצמררת ועוד

בן הדד מלך ארם עורך מצור על שומרון, בירת ממלכת ישראל. המלך הוא יהורם, יורשו של אחאב, והנביא המרכזי הוא אלישע, יורשו של אליהו.

המקרא מעניק בידינו מעט פרטים: בעיר רעב גדול. ראש חמור, סחורה שבימים כתיקונם אין עליה תחרות מיוחדת, עולה שמונים כסף; רובע הקב חריונים (כן כן) עולה חמישה כסף. גם מבלי לעבור קורס בתורת המחירים, אנחנו מבינים שהמצב בעיר מתדרדר באופן חמור.

מלך ישראל יוצא לסיור על החומה. אישה אחת צועקת אליו: "הושיעה אדוני המלך!". הוא משיב ומבהיר לה את עובדות החיים - אין לו כל דרך לעזור לה: "מאין אושיעך? המן הגורן או מן היקב?!", היא שותקת. הוא מבין שמדובר במצוקה החורגת מגדר הרגיל, גם במצב הקשה של העיר. הוא מתרכך, נושם לרגע, מתקרב אליה, ושואל "מה לך?".

וַתֹּאמֶר: "הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי: 'תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר'. וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי, וַנֹּאכְלֵהוּ. וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: 'תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ', וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ".

בוודאי עובר ליהורם בראש הסיפור המקביל על שלמה המלך, ופתרונו החביב והיעיל שמנע את שפיכות הדמים. איכשהו, ההשוואה לא משעשעת אותו. הוא קורע את בגדיו, לובש שק, ומצהיר: "כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף [נוסח השבועה המקובל], אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם".

הסיבה לעצבים נעוצה ככל הנראה באפיזודה שקדמה לאירועים הנוכחיים: בן הדד שולח כוחות מיוחדים בכדי לשבות את אלישע, ששהה באותה עת בעיר דותן. אלישע, שהפרקים הללו מלאים בסיפורי נסים מצדו, מכה אותם בסנוורים ומוליך אותם לעיר שומרון, שם הוא מסיר מעליהם את הסנוורים. יהורם המלך, שמבקש אישור מאלישע (אותו הוא מכנה "אבי") לסגור איתם את החשבון, נענה על ידי אלישע כי במקום לחסלם, עליו דווקא לערוך להם ארוחה גדולה ומפוארת ולשולחם בשלום.

האקט ההוא לא נראה עכשיו כמו מהלך מוצלח במיוחד. ואלישע הולך לשלם את המחיר.

הירשמו והפיצו בהמוניכם - קורס חדש שלי מתחיל אחרי החגים, על יהדות ועל פילוסופיה וכל האהבה שביניהן

שלום לכולם,

אתם מוזמנים להירשם לקורס חדש שלי, שיתחיל אחרי החגים במתנ"ס בית הכרם.

פעם בשבוע, ניפגש ונכיר יחד את האוצרות היפים של היהדות. נלמד אותם, נבחן אותם, נתרגש מהם, נבקר אותם, נתאהב בהם וגם נכעס פה ושם. נראה את הרעיונות הגדולים שמאחוריהם, ונשווה אותם לרעיונות גדולים אחרים מהעולם הפילוסופי הרחב.

נפגיש בין אברהם אבינו לרמב"ם, בין ר' אליעזר לישעיהו ליבוביץ, בין הוגים, מאמינים וכופרים; בין חוכמת החיים של חז"ל להשקפותיהם של הפילוסופים שהניחו את היסודות לתפיסת העולם המודרנית.

אני קורא לקורס "מבט חילוני ליהדות"; הדבר נועד בעיקר כדי להבהיר מה אין בו. מה שיש בו, בקורס, הוא הרבה אהבה, אבל אהבה מסוימת מאוד. אהבה שיורדת לעומקם של הדברים, ששמחה ומתגאה בנקודות היפות וגם יודעת להתרגז בנקודות היפות פחות. אתם יודעים, ככה זה כשאוהבים.

אז אנא: הירשמו ישירות מול המתנ"ס (בטלפון 02-6423710), הפיצו הלאה (share) בפייסבוק ובשאר האינסטושים למיניהם, כיתבו אליי (eitanbenda@gmail.com) או בפייסבוק לשאלות ולהבהרות, הציצו בבלוג (http://www.andnowphilosophy.com) לקבלת טעימות, ובואו להעמיק וליהנות!