סיפור מגדל בבל, המופיע בפרשת השבוע "נח", זכור לכולנו:
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי
בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם, וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה
לִשְׂרֵפָה". וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן, וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם
לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ
בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל
הָאָרֶץ".
וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ
בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה': "הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם,
וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת. וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ
לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ
שְׂפַת רֵעֵהוּ". וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ,
וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר. עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל, כִּי שָׁם בָּלַל
ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.
אפשר כבר עכשיו להעיר שתי הערות.
ראשית, הסיפור מצטיין בסימטריה מרהיבה. גם בלי להיכנס לניתוחים של
מילים ספציפיות, קל לראות כיצד האקט שנועד למנוע את פיצול האנושות הוא הוא שמביא
דווקא לפיזורה.
שנית, הענישה. עד כה, העונשים שהטיל האל על בני האדם היו קשים, וללא
שאר רוח מיוחד: אדם וחוה גורשו מגן העדן, הגבר צריך לעבוד קשה, האישה תסבול
בהריונותיה ותציית לבעלה, קין הרוצח יהיה נע ונד, וכמובן המבול שהיה נקודת המפנה.
אחרי הבטחתו שלא להשמיד שוב 99.99% מהאנושות, הקורא סקרן לראות מה יהיה צעד
ההתערבות הבא של האל בהיסטוריה, וכאן נכונה לנו הפתעה. האל בוחר בפתרון אלגנטי
ומקסים: שיבוש הלשונות, זה הכל. אף שערה לא נופלת, אבל בניית המגדל והעיר מופסקת
והאנושות מתפזרת. ממש עושה חשק לראות את העונשים הבאים בתור.
את עיקר הדיון אני רוצה להקדיש להצצה לשכנינו במזרח הקדום. נראה יחד
איזה מגוון של נקודות השקה וחיכוך קיים בין הסיפור ב"בראשית" לבין
המציאות ההיסטורית מחד, והחיבורים הבבליים והשומריים מאידך.
ראשית, השם "שנער" הוא אחד השמות של ממלכת שומר, שקמה
באזור 3,500 לפני הספירה בדרום עירק. ואכן מדובר באזור מישורי - דבר העולה בקנה
אחד עם "וימצאו בקעה בארץ שנער". יתרה מזו, יש חוקרים הסבורים, לפי
ממצאים בלשניים הקשורים לרבדים הקדומים יותר של השפה השומרית שמקורם של תושביה
דווקא מזרחה יותר, במפרץ הפרסי. אין לדבר הוכחות של ממש עד כה, אולם מפתה לראות
ב"ויהי בנסעם מקדם",
כלומר ממזרח, ביסוס מסוים להשערה הזו.
ענייני בניה:
הבניה בבבל היתה אכן בניית לבנים. בבל, האימפריה הגדולה שתקופת הזוהר
שלה, עם עליות וירידות כמובן, נפרשה בין המאה ה-19 לפנה"ס למאה ה-6
לפנה"ס עם שעבודה לפרס מעט אחרי החרבת בית ראשון, הוקמה גם היא באזור עירק,
על חורבותיהן של שומר וממלכות נוספות. גלגמש הגיבור, שליט העיר ארך, מתפאר
ב"עלילות גלגמש" השומרי באיכות הבנייה הנהוגה בעירו: "בחן את היסודות, צפה בלבנים, האם לא שורפו לבנה באש?".
הבונים מעוניינים להקים עיר ומגדל. העיר היא כמובן בבל, עיר המוקדשת
לראש מועצת האלים מַרְדֻךּ. ובכל
עיר ראויה לשמה בבבל היה מקדש, בתוך מגדל גבוה שבו שבע קומות. המגדלים הללו נקראו
באכדית זיגוּרָת, מהשורש האכדי "זגר", שנקלט בהמשך בעברית
כ"זקר".
זה, אגב, אולי זמן טוב להעיר הערה לשונית קלה: לכולנו, אני מקווה,
נצבט קצת הלב כשאנחנו נזכרים מה עומד מאחורי המילה "נקבה". אני יודע שזה
לא ממש עוזר, אבל מסתבר שגם הכינוי המקביל - "זכר" - קשור לאותו שורש.
במלים אחרות, גם אותנו לא צ'יפרו בשם שמתייחס לתכונות המתוחכמות שלנו; בסוף, הכל
מתחיל ונגמר בבייסיקס.
בכל מקרה, אכן נתגלו במרוצת השנים כמה וכמה זיגורתים. בוודאי תשמחו
לשמוע שאפילו התגלה היסוד של מגדל בבל עצמו. שרדה אמנם רק הקומה התחתונה, אבל
בשילוב עם לוח שנמצא, הצליחו החוקרים לאסוף מידע יקר ערך אודותיו. שמו של המגדל
בבבל היה "אֶסָגִילָה", שם שמקורו שומרי ומשמעותו "בית ירים
ראש". כאן אתם אמורים להיזכר ב"מגדל וראשו בשמיים". האסגילה נבנה
במאה ה-18 לפנה"ס, והוחרב במאה ה-17 לפנה"ס בידי החיתים.
מי בדיוק בנה את האסגילה? בואו נשאל את הבבלים! כך כתוב ב"אנומה
אליש":
"פתח מַרְדֻךּ את פיהו וידבר...
'אבנה נא בית, לו יהי מושב חמדתי,
אייסד היכל קודש בקרבו...
אקרא שמו "בבל"'.
טוב, הוא לא בדיוק קרא לו "בבל", הרי זה רק השם העברי.
במקור, זה היה "בָּאבּ אִילִי", שער האל, או "בָּאבּ
אִילָאנִי", כלומר שער האלים, או שער השמיים. בצורה האחרונה הזו הגיע השם
ליוונית ומשם לאנגלית, וכשבוב מארלי שר על Babylon אפשר לשמוע את
ה"באב אילאני" המקורי. והנה שאלה למתקדמים: איפה שער השמיים שלנו? כמובן
שלא בבבל. בבית אל, כשיעקב מקיץ מחלומו על הסולם, הוא אומר "מה נורא המקום
הזה! אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער השמיים". צריך לזכור, כדבריו של
הרמב"ם בדיונו על טעמי במצוות ב"מורה נבוכים", שבתקופה שהסיפורים האלו
מסתובבים בעם ישראל, הסיפורים הבבליים המקבילים עדיין חיים וקיימים. כשקהל היעד של
אותה תקופה שומע את דבריו של יעקב, הוא מבין מיד שחלק מהכוונה היא לצאת נגד התפיסה
לפיה דווקא בבל היא שער השמיים.
אבל לא די בכך שמרדוך
החליט שהוא רוצה לבנות את העיר ואת המגדל. שכן לא היו אלה בני אדם שבנו את המגדל,
אלא אלים זוטרים יותר. נשוב לאנומה אליש:
"הָאָנֻנַכִּי הלמו בָּאֵת, שנה אחת ליבנו לבניה.
בהגיע השנה השנית, האֶסָגִלָה – רוממו את ראשו".
שמתם לב, כמובן, ל"ליבנו לבניה" שמתכתב ישירות עם הסיפור
שלנו.
אמרתי שמצאו לוח שכולל את המפרט הטכני של המגדל. לפי הלוח, בסיס
המגדל היה ריבוע בגודל 90*90 מטרים, וגובה המגדל היה 90 מטרים גם הוא. מרשים
בהחלט. הלוח, אגב, נראה כך:
לאחר שהמגדל הוחרב כאמור במאה ה-17 לפנה"ס, החלו לבנות אותו שוב
במאה ה-12 לפנה"ס, אולם מסיבה לא ידועה הבנייה הופסקה. יתכן שהדבר מתכתב עם
הניסוח בסיפור המוכר לנו לפיו הבונים חדלו לבנות את העיר.
עד עכשיו דנו לעומק באחד הנושאים המרכזיים בסיפור שלנו - הבניה, העיר
והמגדל. מה בדבר שני הנושאים הנוספים, כלומר פיצול השמות והעמים?
גם כאן יש על מה לדבר. בטקסט שומרי מאזור 2,000 לפנה"ס, בשם
"אנמרכר ושליט ארטה", מסופר מיתוס לפיו בני האדם דיברו תחילה בלשון אחת,
כך שכל התפילות נותבו אל האל אֶנְִליל. מצב העניינים לא מצא חן בעיני אל אחר,
אֶנְכִּי, שנטל יוזמה:
"בימים ההם, נחש לא נברא, עקרב לא נברא, צבוע לא נברא, אריה לא
נברא, כלב וזאב לא נבראו, אימה ופחד לא נבראו, לא נבראו אויבים בקרב בני אנוש...
שמים וארץ יחדיו, כל יושבי תבל דיברו אל האל אנליל בלשון אחת... עד אשר אֶנְכִּי, אדון השפע, האדון אשר דברו אמת, אדון החוכמה, נבון הארץ, נשיא האלים,
מלא רוח חוכמה, אדון העיר ארידו, בלל לשונם בפיהם כמספר הלשונות אשר יוסדו בלשון
בני אדם אשר לפנים היתה אחת, ופיזר אותם בכל קצות הארץ".
גם כאן יש דמיון ושוני בין הטקסט לבין הסיפור המוכר לנו. בשני
המקומות מופיעים האלמנטים של פיצול השפות והעמים, אבל הסיבה שונה לחלוטין. בטקסט
השומרי מדובר על תוצאה של מלחמות בין אלים, בעוד בטקסט המוכר לנו מדובר על החלטה
של האל, שהוא יחיד כמובן.
אגב, לא כולם חותמים על הפרשנות המקובלת שלמדנו בילדותנו אודות החטא
של בוני המגדל, שרצו לעלות לשמיים כדי להילחם באל. ר' אליעזר הגדול לא חשב ככה, גם
לא הרד"ק, ועוד רבים נוספים.
בכל מקרה, עכשיו שהרחבנו קצת את היריעה, בואו נחזור שוב לטקסט המוכר
שלנו. קל לראות שהמוטיבים שמופיעים כאן מצויים גם שם, אבל בצורה שונה. יש כאן
למעשה פרודיה, שלוקחת אלמנטים ומציגה אותם בסדר שונה ובהקשרים שונים, ויוצרת כך
אפקט מאוד מסוים. איזה אפקט נוצר? אפשר לראות אותו כשאנחנו שואלים את עצמנו איזו
דמות מצייר הסיפור לבבל ולבבלים. במקום שם שמפאר את היות העיר שער האלים, מוצג שם
שמקורו בבלבול ובבלילה מצד האל. במקום אלים שבונים את המגדל, מדובר בבני אדם,
שנכשלים במשימתם כשלון מהדהד.
מה מרוויחים מהסיפור הזה, ששם ללעג את בבל? יש כמה תשובות אפשריות.
בין היתר, יש כאן התרסה נגד התרבות הגדולה של המזרח, התרבות הגדולה של האנושות.
התרבות שאברהם, שתיכף ייכנס לנו לפריים בסוף הפרשה הנוכחית, קם ועוזב למען הדבר
האמיתי.
ומול הדבר האמיתי הכל צריך להחוויר, לא?
ואם אנחנו מדברים על פרודיה,
הנה תזכורת משיא הז'אנר של הקומדיות הדביליות של האייטיז - "סודי ביותר".
תיהנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה